אמצעי מניעה והפלות

הריון עם התקן תוך רחמי: כשאתה האחוז האחד

בשנת 2011, לאחר לידת ילדתי ​​השלישית מזה שלוש שנים, הייתי נואש לעשות זאת למצוא צורה של אמצעי מניעה שתעבוד בפועל לגופי . היו לי שינויים במצב הרוח ועליתי במשקל על הגלולה. לקחתי זריקה לתכנון משפחתי טבעי (NFP), אבל בגלל מתמטיקה נפשית גרועה בזמן שהעניינים התחממו וכבדים, נפלתי בהריון עם מספר שתיים. אפילו הלכנו בשיטת הקונדומים והשליפה הנכונים והאמיתיים וכך יש לנו מספר שלוש.



כשמיילדת שלי סיפרה לי על התקן הנחושת, זה נראה כמעט טוב מכדי להיות אמיתי. אני לא אצטרך לזכור לקחת כלום או לספור ימים, וההורמונים היו ממוקמים כך שלא אהיה מושפע משינויים במצב הרוח או מעלייה במשקל. מיותר לציין שהתרגשתי מאוד והושתלתי את ה- IUD באותו יום.

שנה שלמה עברה ללא בעיות. נהגתי לבדוק תמיד את המיתרים שלי ביום הראשון של החודש, ואף אחד מהתופעות הרגילות והבלתי רצויות שלי לא הרים את ראשיהם המכוערים.

תסמינים חריגים

עם זאת, ביולי 2012 התחלתי להרגיש קבוצה נוספת של תסמינים רגילים. אך אלה לא היו תסמינים למניעת הריון. לא, אלה היו תסמיני הריון. בסביבות השעה 21:00 ערב אחד הסתכלתי על בעלי ואמרתי לו, שבסיכון להישמע לא הגיוני ואולי מוטרד, אני פשוט הולך לבדיקת הריון ולהניח את השאלות האלה בראש.



כעבור שתי דקות היו לי שתי שורות קטנות שנעצו בי בחזרה ומאששות את החשדות שלי. לא האמנתי. ל- IUD אמור להיות 99 אחוזי הצלחה והנה הייתי חלק מהאחוז האחד. אתה אף פעם לא מצפה שתהיה חלק מהמספר הזעיר עליו הם מזהירים אותך, אבל אני הייתי.

אמרתי לבעלי ולמרות שאנחנו נרגשים, עדיין היינו המומים. למרבה המזל, רצינו ילד אחר, ולמרות שזה לא קרה בדיוק בזמן הנכון, נוכל לעלות על הרעיון די בקלות. כעבור כמה שעות הלכתי לישון בתקווה שבבוקר אתקשר למשרד המיילדת שלי, אוציא את ה- IUD והכל יהיה בסדר. הריון בריא, תינוק בריא.

באותו הלילה

למרבה הצער, לא כך הולך הסיפור הזה. ניסיתי לשכב והרגשתי בכתפי אי נוחות שמעולם לא חשתי לפני כן. התיישבתי והכאב מיד נעלם. לא בטוח, העליתי את עצמי על כמה כריות וניסיתי להירדם. הייתי בסדר במשך כשלושים דקות עד שהכאב חזר נקמה. קמתי לשבת בכורסה שלנו ושוב, הרגשתי קצת יותר טוב. ניסיתי להיסחף לישון ונשארתי אולי עוד שלושים דקות מנוחה לפני שהכאב המייסר חזר.



החלטתי להיכנס לאמבטיה אבל הכאב התנודתי נמשך כל הלילה. אני חושב שנסחפתי באמבטיה כמה פעמים, אבל בעיקר נשארתי ער, דיברתי עם החיים החדשים האלה בתוכי ועודדתי את הכוח הזעיר שיש להתחשב בו. בשעה 8 בבוקר התקשרתי למשרד המיילדת שלי. אמרתי להם מה קורה והם אמרו לי להיכנס מיד. העבודה של בעלי לא תאפשר לו להוריד את העבודה בהתראה כה קצרה, אז התקשרנו לאמא שלי ולאחותו והם באו להיות איתי. אמי באה והעלתה אותי למכונית שלה; עד שעזבנו הייתי מאוד מאוד חולה. כאבי הכתפיים גברו באופן אקספוננציאלי והכל כאב.

כשהגענו לבניין השתכשכתי, הכאב עצום, ועשיתי את דרכי לאט לקומה השלישית במעלית. כשהתחלתי לרדת מהמעלית, ידעתי שאני לא מתכוון להגיע. התמוטטתי ממש במסדרון. אמא שלי רצה למשרד המיילדת וצוות המשרד יצא מיד לעזור.

כעבור רגעים אחת המיילדות שלי באה לבדוק אותי. ישבתי על השולחן ועניתי לשאלותיה כמיטב יכולתי. היא ביקשה שאשכב כדי שתוכל לבדוק את מיתרי ה- IUD שלי והתחלתי לבכות מכיוון שהכאב היה בלתי נסבל. היא אמרה שהיא מבינה והיא תהיה מהירה, אבל זה צריך להיעשות. אז התרווחתי, הכאב שטף אותי והתעלפתי. הגעתי ל כ 30 שניות אחר כך והחדר היה בבהלה. המיילדת אמרה לי שהיא חושבת שה- IUD מחורר את הרחם שלי ואני מדמם מבפנים.



המיילדת שלי התקשרה ל OB שלי, נבדקתי למיון, והרופאים ביצעו מיד אולטרסאונד. ה- OB שלי אמר לי שיש כל כך הרבה נוזלים בבטן שלי שהוא לא ממש יכול לראות איפה ה- IUD שלי או מה הסיבה לדימום, אז הוא יצטרך להיכנס לעיוור ואצטרך לסמוך עליו . למרבה המזל, האיש הזה כבר היה רופא מדהים עם אחד ההריונות שלי והיה לו את כל האמון שלי.

רגעים מפחידים במיון

בשלב זה בעלי הגיע לאו'ם וזה פגע בי שזו יכולה להיות הפעם האחרונה שראיתי אותו אי פעם. כמיטב יכולתי, אמרתי לו שאני אוהב אותו ולומר לילדים שאני אוהב אותם. ואז פשוט בכיתי. מכאב, מכאב, מחוסר וודאות. הם גלגלו אותי חזרה לקדם-אופ, וזמן קצר לאחר שהגעתי שוב התעלפתי מכאבים.

כשהתעוררתי אחרי הניתוח, סבלתי מאוד אבל הייתי מוקף במשפחה. הרגשתי מתה; לא יכולתי לנוע בחופשיות ונדרש כמות מדהימה של מאמץ אפילו לנסות. ה- OB שלי נכנס זמן לא רב לאחר שהתעוררתי והסברתי שה- IUD שלי חורר את הרחם שלי שגרם להריון חוץ רחמי, ביצה שהופרה באחת החצוצרות שלי. ההריון ההולך וגדל גרם לצינור להיקרע, ודיממתי מבפנים כמעט 15 שעות.

הרופא שלי המשיך והסביר שאיבדתי בין אחד לחצי לשני ליטר דם - כשליש מסך נפח הדם של האדם. הוא אמר שזה מדהים שאני עדיין כאן כדי לספר את הסיפור והייתי מופיע לבית החולים אפילו כעבור 30 דקות, הייתי מת מאובדן של יותר מדי דם. הוא נאלץ לכרות את החצוצרה השמאלית שלי ולהשאיר אותי עם הצינור הימני לעבוד איתו אם אי פעם הייתי רוצה להיכנס להריון שוב.

במשך יומיים אני שוכבת בהחלמה למרות שהרגשתי שלא נותרו בי חיים. לא יכולתי לדבר מרוב תשישות. לבסוף הרופא שלי הורה על עירוי דם ואחרי ארבע שקיות של דם שנתרם התחלתי להרגיש טוב יותר.

התאוששות

זו הייתה התאוששות איטית ואני עדיין מרגיש השפעות מתמשכות עד עצם היום הזה. אני מתקשה הרבה יותר לווסת את חום גופי והאירוע הקטסטרופלי גרם לתגובה הורמונלית שממנה בלוטת התריס שלי טרם קפצה לאחור.

אני לא משתף את הסיפור שלי כדי להפחיד אנשים לצורות שונות של אמצעי מניעה. אין ספק שהפופולריות של מכשירי ה- IUD גדלה במהלך השנים האחרונות ונשים רבות זכו איתן להצלחה. אני משתף את הסיפור שלי כדוגמה לאחוז המקרים שאתה תמיד שומע עליהם בתוויות אזהרה, אך לעולם לא מאמין שיקרה לך. חובה לחנך את עצמנו באופן מלא ומלא, כך שכולנו יכולים לקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבור גופנו ובריאותנו. אני משתף את הסיפור שלי כך שהוא יהפוך לאמיתי, כך שנשים אחרות יהיו מודעות למה שיכול לקרות, וכך נשים יכולות ללמוד כיצד לדוגל בבריאותן.

תמונה מוצגת על ידי נטלי אלגייר